הי לכל הקוראים ולכל הקוראות,
קוראים לי אבינועם, זה השם שנולדתי אתו. בשלב מסוים הצטרפתי לקהילה של קוקסינליות, וכמובן שיניתי את השם שלי, וכיום אני גאה בו, קוראים לי אביר, בכוונה בחרתי בשם שאינו מעיד על מגדר ספציפי, והמבין יבין…
נראה לי שמאז שאני זוכר את עצמי הייתי שונה – "לא חלב ולא בשר". נמשכתי לנשים, כמו גם נמשכתי לגברים. שיחקתי בבובות מצד אחד, ועם מכוניות מצד שני. התחלתי להתלבש מוזר מגיל מאוד צעיר, ומשכתי אליי כמובן אש מכל הכיוונים. החבר'ה בכיתה לא ידעו איך לאכול אותי. ואמרו לי מלא פעמים – תחליט אם אתה בחור או שאתה בחורה. ולי? היה לי מאוד קשה להחליט. הרגשתי ממש חצוי לשניים, רציתי את שניהם. ככלות הכול, האם זה באמת כל כך נורא?
זה ממש פגע בביטחון העצמי שלי, והפכתי לנחבא אל הכלים. בכל יום שעבר הסתגרתי יותר ויותר בעצמי, ורציתי שהסיוט הזה כבר ייגמר, ושכבר יגיע היום שאסגר על עצמי, שאבין מה זה הייצור הזה, מה הוא רוצה מעצמו, ולמה החיים שלו חייבים להיות כל כך קשים.
הכול קיבל תפנית חדה, וחיי השתנו לחלוטין ברגע שהכרתי את אבישג. פגשתי אותה במחנה קיץ, שיש לציין שפשוט הכריחו אותי לצאת אליו. אבישג, כך הסתבר, הייתה אחת מאותן הנערים ; נערות קוקסינליות. בהתחלה ממש לא הבנתי את זה, לקח לי זמן עד שנפל לי האסימון. עמדה לפניי נערה מדהימה, עם כישורי חברה פנומנליים. תקשורתית בכל רמ"ח איבריה, מלאה בביטחון עצמי ובקסם אישי.
כנראה שקוקסינליות מזהות את "האחיות" שלהן, ומאוד מהר היא התחברה אליי, ופתחה בשיחה עמי. לאחר חילופי דברי נימוסין, היא הבינה שאני לא מחובר למציאות, והתחילה לספר על עצמה. היא סיפרה לי על כל מה שעבר עליה מאז ימי ילדותה ועד היום. שוחחנו במשך שעתיים לפחות, ולפתע הבנתי, אני בדיוק כמוה. פתאום כל הקוביות הסתדרו לי במוח. אני לא פריק אני פשוט קוקסינלית. אני לא יכול לתאר לכם את תחושת ההקלה שחוויתי באותם הרגעים. פתאום הכול הסתדר לי. עכשיו התחלתי להבין מי אני ומה אני.
הדבר הראשון שעשיתי לאחר שחזרנו הביתה, זה לשבת ולשוחח עם ההורים שלי. הם ממש סבלו ממני המון שנים, בעיקר ממצבי הרוח המשתנים שלי, מן הסתם. הסברתי להם מי אני, מה המשמעות, מה הדרך החדשה שמצפה לי מעכשיו והלאה. להפתעתי הם ממש הבינו אותי והביעו בי תמיכה מלאה.
מפה והלאה היה הרבה יותר קל, חוץ כמובן מהדעות הקדומות של הרבה אנשים, אבל זה כבר סיפור אחר…